הטעות שגרמה לנו לחשוב שמיומנויות רכות הן באמת רכות.
היום ברור הרבה יותר שמה שהוגדרו פעם כ"מיומנויות רכות" הן בעצם מיומנויות חיוניות ואפילו Power Skills, שלעתים חשובות יותר ממיומנויות קשות.
אז מאיפה הגיע המונח הזה ומה הטעות?
המונח "מיומנויות רכות" נולד אצל פסיכולוגים בצבא האמריקני בשנות ה-60, שהבינו את החשיבות הקריטית של מיומנויות בין-אישיות, תקשורת ומנהיגות להצלחה בקרב על מנת שהחיילים גם יחזרו הביתה בשלום.
הם רצו ליצר הגדרה שתסביר את המשמעות. החלטה שהתבררה מיד כהחלטה אומללה.
הם הגדירו שימוש בטנק או ירי מכלי נשק כמיומנות קשה מכיוון שהייתה קשורה לעבודה עם מתכות קשות.
ואילו המיומנויות החברתיות, ההתנהגותיות והרגשיות שלא היו קשורות לעבודה עם מתכות – הוגדרו כמיומנויות רכות. על פי ההגדרה הזו גם ניהול פיננסי או תכנות הן מיומנויות רכה. זו היתה טעות פטאלית.
כמה שנים לאחר מכן הפסיכולוגים רצו להפסיק את השימוש במונח המוטעה, כי חיילים רצו להיות קשוחים. מיומנויות רכות נשמעו להם כמו משהו חלש ולכן הם לא רצו אותן.
אולי נכון יותר לכנות את המיומנויות הללו מיומנויות אופי, כפי שטוען אדם גרנט בספרו "Hidden Potential" – כי עם כל המהפכות הטכנולוגיות, דווקא מיומנויות אלו הופכות להיות חשובות הרבה יותר מכל מיומנות אחרת להצלחה בקריירה.
למה זו הייתה טעות כל כך איומה? כי מיומנויות אופי הן לא "רכות", הן החוזק הכי גדול שלנו.
אם מיומנויות קוגניטיביות מפרידות בינינו לבין בעלי החיים, מיומנויות אופי מבדילות בינינו לבין מכונות.
כיום, כאשר יותר ויותר פעולות קוגניטיביות הופכות לאוטומטיות, מיומנויות האופי – שמאפשרות לנו לעבוד עם אנשים, להוביל ולתקשר – הופכות קריטיות יותר מתמיד.
בדייל קארנגי כבר יותר מ-100 שנים אנחנו שמים דגש בהכשרות על פיתוח המיומנויות והגישה שלנו בחברות ובארגונים ורואים בכל פעם מחדש, את התוצאות המדהימות בארגונים ששמים את מיומנויות האופי קודם.
מה לדעתכם היה קורה אילו היינו משקיעים את אותה כמות זמן ומאמץ בפיתוח מיומנויות אופי כמו שאנחנו משקיעים במיומנויות טכנולוגיות? איך זה היה משנה את הצלחה שלנו בעסקים ובחיים האישיים?
Komentar